חטיף עם קריצה וקפיצה
ניתן אולי לחשוב שפופקורן הומצא במיוחד עבור הקולנוע, (כי בואו נודה על האמת הכי כיף לשבת עם דלי עצום ולזלול את הכל כבר בפרסומות) ואולי זה יפתיע רבים אבל החטיף המושלם הזה קיים כבר אלפי שנים.
ההיסטוריה של הפופקורן מושרשת היטב ברחבי אמריקה, שם תירס מהווה מזון בסיסי, כאשר הראשונים לגדל תירס היו שבט המאיה ועוד שבטים אינדיאניים באותו אזור. ככל הנראה התירס תורבת לפני כ-9,000 שנה, הצמח שידוע גם בכינוי מייז, נבע לראשונה מטאוסינטה, עשב שמקורו במֶסוֹ-אמריקה) מה שידוע כמרכז אמריקה). הזרעים של הטאוסינטה היו קשים ובלתי אכילים, אבל הקליפה הסיבית יכולה להפוך לחומר מגוון בעיבוד הנכון. ארכיאולוגים מצאו במערה בפרו עדות ראשונה לפופקורן, קלחי תירס בני 6,700 שנה משובצים בגרעינים תפוחים.
באמריקות לא הסתפקו רק בנשנוש החטיף (כי האמת כאשר הכינו אותו הוא נותר יבש וחרוך ולא ממש טעים) והוא מופיע גם בתכשיטים וגם בעיטורים שונים. האצטקים השתמשו בפופקורן לקישוט בגדים ועיטורים טקסיים אחרים, שרשראות על פסלי האלים, במקסיקו נמצאו כדים משנת 300 לספירה, כאשר עליהם עיטורים של אל התירס עם גרעינים קצוצים המעטרים את ראשו.
בחיפוש שלנו אחר שורשי הפופקורן נתקלנו בתיאור ספרדי מוקדם של טקס הוקרה לאלים האצטקים: “הם פיזרו לפניו תירס מיובש, מהסוג שמתפרץ כשהוא מתייבש וחושף את תוכנו וגורם לעצמו להיראות כמו פרח לבן מאוד; אמרו שאלו אבני ברד שניתנו לאלוהי המים.”
אז אמנם לא מדובר על אבני ברד או פרחי אלים, אבל בהחלט מדובר על חטיף בריא וטעים שכבש בסערה את כל העולם ובכל דור ודור יש לו את המקום השמור והמכובד שלו. ההבנה היתה כי צריך לחמם את הגרגרים עד לפקיעתם (בטמפרטורה של 180 מעלות צלזיוס 96% מהפופקורן מתפקעים). במהלך המאה ה – 19 האמריקאים ניסו כמה שיטות להקפיץ פופקורן. חלקם השליכו גרעינים לאפר חם, ערבבו וניפו את התירס המוקפץ, אחרים ניסו לבשל פופקורן בקומקומים מלאים בשומן, שומן חזיר או חמאה או פשוט במחבת, שיטה פופולרית הייתה בישול גרגרי תירס על אש גלויה בקופסת תיל עם ידית עץ ארוכה.
קפיצה רצינית התרחשה עם המצאת מכונת הפופקורן המסחרית הראשונה, בשיקגו על ידי צ’ארלס קרטורס בשנת 1893 המכונה הייתה ניידת כדי לאפשר לה להסתובב ברחובות והיה לה מבער בנזין כך שהחלו לראות רוכלים מוכרים פופקורן בפארקים ובירידים.
במאה ה – 20 קיבל החטיף בוסט משמעותי נוסף כאשר החל מ־1912 התחילו במכירת פופקורן באולמות קולנוע ובימי השפל הגדול (המשבר הכלכלי העצום שפקד את ארה”ב והעולם משנת 1929 ועד סוף שנות ה – 30 ) היה הפופקורן אחד החטיפים היחידים שאנשים יכלו להרשות לעצמם, ועסקי הפופקורן פרחו ושגשגו.
זה נכון שעם המצאת הטלוויזיה ירדה הנוכחות בבתי קולנוע וכך גם צריכת הפופקורן. אבל השפל הזה התהפך במהירות עם כניסתו של פופקורן למיקרוגל ב-1981, מה שגרם לצריכה ביתית של פופקורן להרקיע שחקים.
אז מה זה בכלל פופקורן ומה היתרונות שלו?
התירס המבוקע הוא דגן מלא לא מעובד, תירס רגיל, מיובש במידה הנכונה ומופרד מהקלח. יש בו ליבה עמילנית בתוך קליפה חיצונית סיבית, אשר בעת חימום יוצרת פרחי פופקורן קטנים.
חשבתם פעם מדוע הפופקורן קופץ ומתפוצץ? הפולקלור השבטים אינדיאנים סיפר על רוחות שחיו בתוך כל גרעין של פופקורן. הרוחות היו שקטות ומאושרות לחיות בכוחות עצמן, אך החלו לכעוס כאשר בתיהם היו מחוממים. ככל שהבתים שלהם נהיו חמים יותר, כך הם היו כועסים יותר… לבסוף, הם היו מתפרצים מבתיהם לאוויר כמו פרץ קיטור.
גרעיני התירס מורכבים מעמילן, חלבון ומים. למרות שהגלעין יבש מבחוץ, בתוך הדגן הוא עדיין עם כמות קטנה של מים. כשהגרעין מתחמם, המים מתרחבים, ובונים לחץ על פני העמילן הקשה. בסופו של דבר, השכבה החיצונית הזו משתחררת וגורמת לפופקורן להתפוצץ. העמילן הרך שבתוך הפופקורן מתנפח ומתפוצץ, מה שהופך את הגרעין החוצה.
החטיף הזה בצורתו הגולמית מאוד בריא, משביע ומהנה. הוא עתיר סיבים תזונתיים לא מעובדים. נמצא כי אם אוכלים 28 גרם (מנה אחת) של פופקורן, ניתן לזכות בכ-70% מהצריכה היומית המומלצת של סיבים תזונתיים שביכולתם לשפר משמעותית את תהליך העיכול ותקינות המעיים. עוד מסייעים הסיבים תורמים רבות גם לתחושת שובע לאורך זמן, כך שיתרונו הנוסף הוא תרומתו בהפחתת משקל.
לחטיף כמות משמעותית של פוליפנולים, תרכובות עם תכונות אנטי אוקסידנטיות, רכיבים אשר חוסמים למעשה את האנזימים שדרושים לגידולים הסרטניים, וכך מעכבים את התפשטותם הפוליפנולים מסייעים גם בהפחתת דלקות. הפופקורן גם מרובה מינרלים. זרחן תורם לבריאות השיניים, פלואוריד מצוין לשיניים חזקות, נחושת עבור חלבונים בדם, מגנזיום מסייע לפעילות האנזימים ומערכת העיכול, אבץ תורם לריפוי פצעים, לשיפור תחושת הטעם והריח, ברזל מצוי בכמויות נכבדות, אפילו יותר מאשר בתרד מה שיכול לסייע למחזור הדם ולבלוטת התריס.
כאמור פופקורן גולמי נחשב לחטיף הכי בריא שיש, אבל זאת בהנחה שלא מוסיפים לו מלח, סוכר, חמאה או תוספות טעם וריח אחרות. אבל אם אתם בכל אופן רוצים להתפנק בבית על הספה עם סרט ודלי של הנאה, זאת הדרך המושלמת להכנה:
לחמם מראש על אש בינונית 3 כפות שמן זית (או שמן קוקוס) בסיר עמוק בעל מכסה. להכניס 2 גרעיני תירס ולכסות. כאשר נשמעים קולות פיצוץ יש להוציא את 2 הגרעינים ולהכניס 1/2 כוס גרעיני תירס חדשים, יש לדאוג לפזר על תחתית הסיר באופן שווה. חשוב להישאר קרובים וקשובים וכאשר מפסיקים הפצפוצים ניתן לסגור את האש ולהשאיר את המכסה למס’ דקות נוספות.
לאחר מכן ניתן לתבל במלח או לעוף עם התבלינים והציפויים… צ’ילי גרוס, פפריקה, פצפוצי שוקולד, חלבה…ועוד תבלינים והפתעות שניתן להשיג בקולה מרקט.
אל תשכחו שכל תוספת מקפיצה את הקלוריות אבל גם את ההנאה!
